המטרה: לטעום מכל העולמות
האמצעי: 100 ₪ לאדם בחבורה של 6-10 אנשים
הלוקיישן: שוק מחנה יהודה, בוהורי יום שישי
היש יותר טוב מלפתוח את הסופש באוכל טוב ובטן מסופקת? כחלק מסדרת ההמלצות מחוץ לתל אביב, יצאתי לחרוש את דוכני האוכל מעוררי התיאבון של שוק מחנה יהודה ובניתי לכם מסלול אוכל לא מוכר, מפתיע ופשוט מושלם, שאסור לכם לפספס בביקור הבא שלכם שם (כבר שריינתם תאריך ביומן?).
נתקדם לשאלה קשה: האם יצא לכם פעם להתאכזב מסיור אוכל מאורגן לא מוצלח שכלל המון דיבורים, מעט מדי טעימות ממקומות יותר מדי בנאליים? אם השתתפתם בסיור מאורגן כלשהו בחייכם, אני בטוחה שהתשובה היא כן. הסיבה הפשוטה היא שסיורי אוכל מאורגנים עובדים עם ספקים אליהם הם מחויבים להגיע ולהביא לשם כמה שיותר מבקרים – לא משנה אם מדובר בספקים הכי בנאליים ומוכרים באזור. לכן, כדי לפקוד מקומות חדשים ולהתנסות בטעמים לא מוכרים, הרבה פעמים אל לנו לסמוך על אף אחד מלבד עצמנו (או חברים שמכירים אותנו טוב ומכירים את השוק אפילו טוב יותר). אני נמנית בין האנשים שלא מכירים את שוק מחנה יהודה ולכן ללא אנאל הירושלמית האסלית שמכירה כל פינה וסמטה בשוק, לא הייתי מגיעה לביסים האלוהיים שאכלתי. מוכנים? יצאנו לדרך!
אבל רגע, כמה טיפים לפני הכל:
1. תגיעו לשוק בחבורה גדולה (אבל לא גדולה מדי) כדי שתוכלו לטעום כמה שיותר מאכלים בלי להתפוצץ או לעצור בלית ברירה באמצע מכאב בטן וכבדות. מכאן בעצם מגיע המשפט "לאכול מעט כדי לטעום הרבה". אנחנו היינו 6 בנות ולא פספסנו כלום – בכל תחנה הזמנו מנה אחת לכולנו, התחלקנו בביסים ויצאנו בלי ספק מסופקות.
2. קופה קטנה – כל משתתף מוציא מזומן על סך הסכום שנקבע מראש, ומרכזים הכל בקופה קטנה אצל מתנדב אמיץ שיקח על עצמו את אחריות הגזבר. בסוף הסיור, כל הכסף שנותר מתחלק בין המשתתפים.
עכשיו באמת יוצאים לדרך!
תחנה מס' 1: חוכמת הבורקס מחיפה
בורקסים בשוק מחנה יהודה יש בשפע, אז איך תדעו באיזה דוכן יש את הבורקס הטוב ביותר? בזכותי כמובן. לא קשה לטעות בבורקס ולאכול אחד עם מעט מדי או יותר מדי מילוי, ספוג שמן, יבש, רטוב או מתפורר. אני אכלתי את ה-אחד. הבורקס הזה שכל ביס שלו מנחם, מחבק ומלא אהבה ונחת. בורקס הגבינה הקלאסי שאכלתי היה קריספי מחד ומלא גבינה חמימה מאידך שחיממה לי את הלב והבטן. כל ביס אילץ אותי לעצום עיניים בהנאה ולהוציא אנחת "מממ..." רכה מהאף. וגם החמוצים שבצד היו בול. בקיצור – לכו לשם.
תחנה מס' 2: ARGENTO – אמפנדס בשוק
התחנה הבאה היא מהסוג המתובל והמובחר. המקום הזה דואג לאווירה ארגנטינאית במיוחד בשוק עם האמפנדס והמנות הבשרניות שהוא מציע (אל דאגה יש גם מנות צמחוניות למנודה שצריך). אנחנו הזמנו אמפנדה לטינית ומחבת אסאדו מפורק. מודה שהופתעתי מהטעמים. הכרוב במחבת נתן לאסאדו תיבול מעט הונגרי (שורשיי האמיתיים נחשפים שוב) והאמפנדה הייתה ארגנטינאית עם טאצ' מעושן. דגש חשוב הוא שהבשר היה כל כך עסיסי ועשוי במידה המדויקת – גם במחבת וגם בתוך האמפנדה. בניגוד לאמפנדס אחרים שיצא לי לאכול בארץ, הבצק היה יחסית דק ולא הערים על מילוי הבשר, יחס מושלם של בצק-מילוי מבחינתי (טעות שמאפיינת את רוב האמפנדס הישראליים). לסיכום: מומלץ!
תחנה מס' 3: BEER BAZAR
בין ביס לביס חשוב קצת להרטיב את הגרון. אז אמנם רובנו מכירים את הביר באזאר, אבל השאלה היא האם כבר יצא לכם לטעום את כל טעמי הבירה שמגישים שם? אין כמו בירה מקומית מוצלחת הישר מהחבית לצד פופקורן מתובל לנשנוש (אגב – למה כל כך נדיר למצוא ברים שמגישים פופקורן עם השתייה? לדעתי מדובר בשילוב מוצלח ובסיסי שצריך להיות מאסט בכל מקום)
תחנה מס' 4: GG KUBALA
אם לא הצלחתם לתפוס מקומות למחניודה בהתראה קצרה, אתם חייבים לעמוד בתור הזה. ברוכים הבאים למקום שמקדש את הקובנה והופך אותה לכריך אלוהי (איך לא חשבו על זה קודם?). מי אמר תימן המשודרגת ולא קיבל? בקובלה חובתכם לטעום 3 מנות: הראשונה, כמובן כריך קובנה. הכל נשמע מגרה והבחירה קשה – מתנצלת מראש על הדילמה שהכנסתי אתכם אליה (אני לקחתי את הקיסר וזה היה מדהים, אבל גם הדג והקורנביף קרצו לי ב17 עיניים בו"ז). השנייה, הפולנטה האייקונית של המחניודה שכולנו יודעים שמדובר במנת-על. והשלישית, צלעות תירס היסטריות על הגריל. תודו לי אחר כך.
תחנה מס' 5: URBUN
חייבים קצת מתוק בין בשר לעוף ולבירה, לא? זאת עצירה נהדרת לאוהבי הסינבון לכל דורותיהם. באורבן תמצאו מגוון של סינבונים, אבל אני, כרגיל, הלכתי על הקלאסי – מנה מנצחת מבחינתי. בשתי מילים – האמ האמ. במילה אחת – פפפפפפ (צליל שאיבה). המאפה עצמו מגיעה חמים וטעים, את מילוי הקינמון מרגישים בכל ביס מכל זווית ומכל חיתוך (אל תתנו לעובי של הבצק להטעות אתכם) והקראסט מלמעלה נותן התנגדות מענגת של חמיצות מתקתקה.
תחנה מס' 6: איש האתרוגים
מי שהולך לשוק בלי מגש טעימות של האיש – קצת מתבלבל. אמנם מדובר בדוכן שיש גם בתל אביב והוא יחסית מוכר, אבל את עסיסיות המיצים ורעננות השייקים שלו לא ניתן להחליף. עצירה קטנה למילוי מצברים והתרעננות עם מגש טעימות זה נהדר. תקפידו לבקש טעימות ממיצים מרעננים עם טעמים חזקים כמו פסיפלורה קוקוס, ג'ינג'ר תפוח, פלפלת רימון תפוח ועוד. אל תתביישו להתפרע, זה עובד!
תחנה מס' 7: FISH'EN CHIPS
פיש אנד צ'יפס רגיל כבר טעמנו, לעסנו, מאסנו. לכאן אתם צריכים להגיע כדי לחוות את הפיש אנד צ'יפס טונה! הייתי בטוחה שמנה כזו גדולה מדג טונה תעלה הרבה, הרי מדובר בנתחי טונה טרייה שנכנסים ליום ספא באמבט שמן רותח, אך לא ולא – עלות המנה לא יקרה בכלל לעומת מה שמקבלים בה (55 ₪). נחזור לתיאור הטעימה כי זו חוויה שלא תרצו לפספס: נתחי הדג המטוגנים קריספיים מבחוץ ועסיסיים בטירוף מבפנים – מבושלים במידת עשייה מדויקת, ואחרי הנגיסה, הביס פשוט מתפרק ונמס לכם בפה בטבעיות. אני עפתי על הרוטב איולי שלהם (לא חסידה של קטשופ), ושילוב בין השניים יוצר הרמוניה נפלאה. אם עוד לא הבנתם – אין לכם כזה בתל אביב ואפילו רק בשביל זה שווה לכם לעלות לג'רוז.
תחנה מס' 8: מעדניית צדקיהו
לא יכולתי להגיע לשוק מחנה יהודה בלי לטעום ממולאים – מאכל שמאפיין את כל העדות וכל הדתות, כל אחת והטוויסט שהיא נותנת להם. אני חובבת ממולאים שמאופיינים בתיבול של פפריקה בעיקר (שוב הונגריה על המפה) אבל תמיד אהבתי גם ממולאים של עדות המזרח, כאלה שלא התקמצנו איתם על השמן ועל המילוי הרטוב (ככה זה כשאת גרה בבית של דיאטניות שמודדות כל כפית שמן שמוסיפות לתבשיל). בשלב הזה כבר הגענו כמעט לסוף הסיור ולא נותר לנו הרבה מקום בבטן, אבל התעקשנו שלא להתייאש. הזמנו קופסה חביבה מלאה בכרוב ועלי גפן ממולאים שגרמו לנו להבין שעם קצת רצון והרבה מוטיבציה של אוכל מעולה - נצליח להכניס לבטן שלנו יותר מהקיבולת המצופה. ביס מושלם של עלים עסיסיים במילוי אורז – יאמי.
תחנה מס' 9: מרציפן
בשלב הזה כבר התקשנו ללכת וכל הגוף אותת לנו להפסיק עם הטרור הקולינרי הזה בהקדם. אבל ידענו שלא נעזוב את השוק בלי חבילה אייקונית של רוגעלכים שוקולדיים קטנים ממרציפן האחת והיחידה. כשנכנסים למרציפן כל ההמולה שממלאת את המקום בתכלס מחכה לאופה שיוציא מארזי רוגעלך. בתורו כל אחד לוקח את המארז, משלם ומפנה את החנות. שימו לב - אל תחכו לדקה האחרונה לפני שהשוק נסגר כי מתישהו המארזים יפסיקו לצאת, ואתם לא רוצים להיות אלה שמפספסים אותם! הרוגעלכים יוצאים חמימים וטריים, ואת תחושת העונג שהביס בהם מעבירה בכל הגוף אי אפשר להסביר ואי אפשר להחליף. תאמינו לי – אל תסתפקו בחיקויים!
כאן הסיור שלנו בעצם נגמר. התפוצצנו! אני יודעת שיש עוד מקומות ששווה לאכול בהם בשוק, אבל מסתבר ש-9 תחנות זה קצת יותר מדי, אפילו לבחורה לא קטנטנה כמוני (בכל זאת 1.78). היו טעימות נוספות בסיור שלא חשבתי ששווה להמליץ עליהן ולכן הן לא כתובות פה, מכאן תסיקו שאתם יכולים לקחת את כל ההמלצות ברצינות רבה ולהיות בטוחים שהכל שווה את המאמץ – את הנסיעה המפרכת לירושלים, את הצפיפות בשוק, את העמידה בתורים ואת שאר הבלת"מים שעלולים לצוץ שם.
תתכוננו לבלוג ההמלצות הבא - זה הולך להיות מעורר תיאבון בהבטחה!
שלכם בבטן מלאה ומעונגת,
אופיר
Comments